בפעם הראשונה שיצאתי להילחם בדרקון חשבתי לעצמי שחרב ארוכה,
שריון מלוטש ומבט אמיתי יעזור לי להביס את אוייבי ולנצח בקרב.
לאחר ימים ארוכים של רכיבה במדבריות, על פסגות הרים סגולים, ביערות עד סבוכים
הגעתי למסקנה שהשריון רק מכביד עליי ולכן נטשתי אותו בחוסר רצון מאחור והמשכתי חשוף ופגיע.
כשהגעתי לעיירה הראשונה מזה כמה ימים שלא אכלתי החלטתי למכור גם את חרבי
בתמורה לארוחה טובה ומי שתייה.
לאחר שהותרתי את חרבי חשתי מעט חשוף, אולם גם הייתי עכשיו הרבה יותר קליל ורענן
ולכן הרגשתי חזק ורענן והאמנתי בכך שגם הדרקון הגדול והאכזר מכולם לא ישתווה לזריזותי.
צעדתי לעבר ההר שבו כך אמרו לי תושבי העיירה, מתגורר לו אחד הדרקונים.
שהגעתי לשער הטירה הפחד השתלט עלי והרגשתי שאם ירצה, יוכל הדרקון למעוך אותי כמו חרק קטן
לכן כשהתעמתתי איתו כל מה שנותרה לי היתה האמת שלי.
ואתם יודעים מה? זה הספיק!!!
לכל מי שמעוניין לקרוא על החוויה המלאה של הצלת נסיכות והבסת דרקונים -
אני ממליץ לכם לקרוא את ספרי להציל נסיכה".