לא יודע מאיפה באה לי השאלה הזו,
אבל היא לא עוזבת אותי כבר כמה שנים,
אז חשבתי שאם אכתוב על כך
אולי היא תתאהב במילים שיצאו לי ותרפה ממני,
שהרי זה כל כך טבעי לי בחברתם...
מאת: עמית אופיר - חוקר הגמדים של מחוז טרובדור
אני לא זוכר את הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי
שאני אוהב גמדים ואני הולך להשקיע
את חיי בחיפוש אחריהם...
מאז נעוריי הסתובבתי הרבה בטבע
ותמיד אהבתי את התחושה
הרעננה שבין עצי החורש...
כיוון שרוב חברי חששו מללכת בלילה למקומות נטושים
כמו יערות ריקים מאדם בהם נשמעים קולות התנים ושיקשוק כנפי הינשופים
מצאתי את עצמי פוסע בשבילים המוארים על ידי אור הירח לבדי, לא פעם אחת.
ריח השרף, ותחושת החיות שבלהיות לבד במקומות שכאלה
משך אותי עמוק יותר אל תוך הסבך, אל תוך החושך
ויותר מאוחר אף אל מערות חשוכות, בורות ובארות.
משום מה דווקא במקומות נטושים אלו הרגשתי מלא,
ולומר שהייתי לבד, במבט לאחור יהיה קצת מגוחך,
שכן לא חלף זמן רב עד שחשתי מבט אשר עוקב אחריי מרחוק
ולמרות שלא הצלחתי למצוא אותו, ידעתי בוודאות שאינני מדמיין
וכי הוא שם, מביט בי.
עברו להם חודשים ארוכים עד שנוכחתי לדעת
שאותו "מבט" אינו אלא מאות דמויות זעירות
שאתם מכירים בשם גמדים...
אשמח לספר לכם על חוויותיי המרתקות שחוויתי בקרבת אותם יצורים מופלאים
לענות על כל השאלות שיש לכם - במפגש ייחודי מסוגו - בו אספר לכם הכל על עולמם של הגמדים
ואפילו אלמד אתכם כיצד לצייר אותם.
להזמנת המפגש התקשרו עכשיו - 050-2374195
בברכת יער מסורתית
עמית אופיר - חוקר הגמדים של מחוז טרובדור
.gif?id=9621411)
.gif?id=9621530)
.gif?id=9621458)
