סיפורי עם ואגדות הם סיפורים המופצים לרוב מפה לאוזן. בימים עתיקים בהם טלוויזיה, רדיו, אינטרנט או תקשורת אלחוטית לא הייתה קיימת ניזונו בני האדם בעיקר מסיפורים שבעל פה. קצב החיים היה איטי יותר ולסיפור טוב היה אורך חיים רב יותר מאשר היום. עד היום הסיפורים הקלאסיים שאנחנו מכירים הם סיפורים עתיקים ששרדו את מהפיכות הטכנולוגיה הרבות ונראה שנותרו איתנות בפני מוטיב הזמן והפכו לבני אלמוות שנידונו לחיות לנצח בשינוי גרסאות אינסופיות. מחברי סיפורי העם בדרך כלל אנונימיים וחסרי מעקב בנוגע למקום או זמן היוולדם. סיפורי פולקלור אלו מהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות וההיסטוריה של העם או המדינה בה הם "חיים".
סיפורי עם מכילים לרוב שילוב של מאפיינים כלליים של בני האדם או עוסקים ומשלבים אלמנטים ייחודיים לתרבות בה הם מסופרים. סיפורים הקיימים וחולקים תרבויות שונות נקראים אויקוטופים, אך בכל תרבות ועם הם מסופרים מעט שונה בהתאם לתרבות ומאפייניה השונים.
נהוג לקרוא לאנשים המספרים את הסיפור ומעבירים אותו מדור לדור – מסרנים. המסרנים ידועים בזיכרון מצוין ובכושר משחק טוב. הפעולה של העברת הסיפור קרויה "היגוד" והיא נעשית בפני קהל כלשהו. בדרך כלל מסרנים טובים היו גם יוצרים בעצמם והתאימו את הסיפור לרוח התקופה.
משמעותם של הסיפורים הללו נבעה מתוך הסיטואציה בה היו מסופרים בשילוב עם תוכנם.
איור סיפורי עם ואגדות והפיכתם למושא ויזואלי השתלב מאז ומעולם ביחד עם סיפור הסיפורים עצמם. אפיון הדמויות מתוך הסיפורים הפך את השיוך של דמות מסוימת לסיפור כלשהו לדבר מזוהה ועם הזמן לדבר ממותג. סיפורים כמו כיפה אדומה ושלל סיפורי עם נוספים זכו לאינספור איורים ועיצובים של הדמויות תוך שמירה על המאפיינים המובהקים של הדמויות. חברות ובתי סטודיו רבים כגון דיסני איירו ועיצבו סיפורי עם מקומיים והפכו אותם לסיפורי עם חובקי עולם עם דמויות ויזואליות המזוהות בכל רחבי העולם.
בשנים האחרונות החל הסופר והמאייר עמית אופיר (טרובדור) לעצב ולאייר סיפורי עם מוכרים או פחות מוכרים ולהעניק להם את פרשנותו ואת העיצוב המקורי שלו לדמויות.
.gif?id=9621411)
.gif?id=9621530)
.gif?id=9621458)
